המאמר הטוען לקשר בין ההתחממות הגלובלית לתופעת אל ניניו הוא "השפעות התנודה הדרומית אל ניניו על טמפרטורה טרופוספרית" (Influence of the Southern Oscillation on tropospheric temperature (McLean 2009). מה הם ממצאי המחקר? ע"פ אחד ממחבריו, בוב קרטר:

"הקשר ההדוק בין אל ניניו לטמפרטורה העולמית, כפי שמתואר במאמר, לא מעיד על התחממות גלובלית שנובעת מפליטת פחמן דו-חמצני על ידי האנושות".

במילים אחרות, המאמר טוען כי כל כולה של ההתחממות הגלובלית בעשורים האחרונים יכולה להיות מוסברת על ידי תופעת האל-ניניו. איך הם הגיעו למסקנה הזו? הם התחילו בהשוואה של נתונים לוויניים ממדידות טמפרטורה בטרופוספרה לפעילות האל ניניו. איור מס' 1 מציג ממוצע רציף של הופעת אנומליה בטמפרטורה הטרופוספרית העולמית במשך 12 חודשים (GTTA, הקו האפור הבהיר), ואת מדד התנודה הדרומית - אל ניניו (SOI, הקו השחור).

איור 1: מדידת  SOI לאורך שנה ומדידת GTTA לאורך שנה, בתקופה שבין 1980 ל-2006, עם תקופות ארוכות בהן היו אינדיקציות לפעילות וולקנית.

מדד התנודה הדרומית לא מצביע על אף מגמה ארוכת טווח (ומכאן הביטוי "תנודה"), בעוד שמדידות הטמפרטורה העולמית מראות מגמת התחממות. בהתאם לכך, החוקרים מצאו רק קשר חלש מאוד בין הטמפרטורה לתנודת האל ניניו. בשלב הבא, הם השוו בין ערכים שנגזרים מה-SOI וה-GTTA, ע"י החסרת הממוצע הרציף של 12 חודשים מממוצע מקביל בשנה שעברה. הם עשו זאת כדי "לנקות" את המידע מ"רעשים". הם שכחו להזכיר שהמעשה מבטל כל מגמה לינארית שהיתה יכולה להיות, מסיבות ברורות של אריתמטיקה בסיסית. יתרה מכך, ניתן לראות זאת בבירור גם בצורה וויזואלית, על ידי השוואה של הערכים שנגזרים מה-SOI והערכים שנגזרים מה-GTTA, כמתואר באיור 2:

איור 2: נגזרות ערכים של SOI (הקו הכהה) ו-GTTA (הקו הבהיר) בתקופה שבין 1981-2007, לאחר שמסירים תקופות עם השפעה געשית מוגברת.

המגמה הלינארית של ההתחממות הוסרה מתיעוד הטמפרטורה, מה שגרם לקורלציה גבוהה בין הטמפרטורה (המסוננת) ל-SOI. ההשלכות של האנליזה הזו צריכות להיות ברורות. לאל ניניו יש השפעה חזקה וקצרת טווח על הטמפרטורה העולמית, אבל אין זה יכול להסביר את המגמה ארוכת הטווח. למעשה, זו נקודה שחוזרים עליה ומדגישים אותה רבות באתר זה (למשל כאן וכאן).

השקפה זו אוששה בניתוחים אחרים. בחינה של מדידות הטמפרטורה מ-1880 ועד 2007 מראה כי שינוי טבעי כמו האל ניניו משפיע מעט מאוד על מגמות ארוכות טווח. במקום זאת, הניתוחים מוצאים שמגמות ארוכות טווח בפני הים מתחוללות בעיקר מחוסר האיזון האנרגטי של כדור הארץ.

היו כמה נסיונות שונים לסנן את השפעת האל ניניו מרשומות הטמפרטורה. כבר בחנּו בעבר מאמר שכזה מאת פוסט (2007) כאשר התייחסנו לטיעון כי ההתחממות הגלובלית נעצרה ב1998. באופן דומה, תומפסון (2008) מסנן את השפעת האל ניניו מרשומות הטמפרטורה. מה שנשאר מכך הוא מגמת התחממות עם פחות משתנים:

איור 3: מדידות טמפרטורת האוויר על פני השטח ללא השפעת האל ניניו. תיקוני HadCRUT נעשו ע"י תומפסון 2008, תיקוני GISTEMP נעשו ע"י Real Climate.

פוסטר ורמסטוף (2011) השתמשו בגישה של רגרסיה לינארית מרובת משתנים כדי להוציא מהמשוואה את ההשפעות של פעילות סולארית/געשית ושל האל ניניו. הם גילו כי לאל ניניו, כפי שנמדד באמצעות המדד MEI, יש השפעה מקררת במעט על הטמפרטורה בפני השטח ובחלקה הנמוך של הטרופוספירה: בין -0.014 ל-(-0.023) מעלות צלזיוס בכל עשור, החל מ1979 ועד 2010 (טבלה 1, איור 4). דבר זה מתאים לקירור של בין 0.045 ל-0.074 מעלות צלזיוס שגרם האל ניניו, מאז 1979, בהתאמה.

התוצאות נשארות למעשה ללא שינוי כשמשתמשים ב-SOI או ב-MEI לשם המדידות.

טבלה 1: מגמות ב- מעלות צלזיוס/עשור של רכיבי האות עקב MEI, AOD ו- TSI בנסיגה של הטמפרטורה הגלובלית, עבור כל אחת מחמשת רשומות הטמפרטורה בשנים 1979 עד 2010.

איור 4: השפעה של גורמים חיצוניים על הטמפרטורה הגלובלית עבור נתוני GISS (כחול) ו- RSS (אדום). (א) MEI; (ב) AOD; (ג) TSI.

כמו פוסטר ורמסטוף, גם לין ורינד (2008) ביצעו רגרסיה לינארית מרובת משתנים על מדידות הטמפרטורה. הם גילו שלמרות שהאל ניניו אחראי לכ-12% מההתחממות הגלובלית שנצפתה בין 1955 ל-2005, האל ניניו גרם דווקא להתקררות בין 1979 ל-2005. אם מסתכלים על תקופה ארוכה יותר (1889-2005), האל ניניו יכול להסביר רק כ-2.3% מההתחממות שנצפתה.

בסופו של דבר, כל ניתוחי המידע לא אמורים להסיח את דעתנו מהמציאות הפיזיקלית של מה שקורה לאקלים שלנו. בארבעת העשורים האחרונים אוקיאנוסים בכל רחבי העולם צברו חום (Levitus 2008; Nuccitelli et al. 2012, איור 5). תופעת התנודה הדרומית אל ניניו היא תופעה טבעית של כדור הארץ, בה חום עובר בין האטמוספרה והאוקייאנוס, ואין היא יכולה להסביר הצטברות עולמית כוללת של חום באוקייאנוסים. כלומר, אפשר להבין שיש חוסר איזון אנרגטי האחראי למגמה בטווח הארוך (וונג 2005).

 איור 5: חימום הקרקע, האטמוספירה והקרחונים (אדום), העלייה בתחולת החום של האוקיאנוסים בעומק של 0-700 מטר(תכלת), בעומק 700-2,000 מטר (כחול כהה). מתוך Nuccitelli et al. 2012.

ניתוח מידע, תצפיות פיזיות, ואריתמטיקה בסיסית מראים כולם כי התנודה הדרומית אל ניניו אינה יכולה להסביר את מגמת ההתחממות הגלובלית בעשורים האחרונים. פה שוכנת האירוניה במסקנתו של בוב קרטר ש"הקשר ההדוק בין אל ניניו לטמפרטורה העולמית, לא מעיד על התחממות גלובלית שנובעת מפליטת פחמן דו-חמצני על ידי האנושות". מה שהמאמר שלו מוכיח באמת זה שברגע שמוציאים את המגמה ארוכת הטווח של ההתחממות מרשומות הטמפרטורה, מוצאים שאין התחממות בכלל.

תורגם ע"י סטודנטים בקורס "מבוא לאקלים", האוניברסיטה העברית בירושלים