גאווין שמידט בחן את הנתונים ממדי הגאות שהוצבו באיי האוקיינוס השקט, ומצא שהם מראים מגמת עלייה בגובה פני הים בכל אחת מהתחנות. 

ומה לגבי שינוי בגובה פני הים הגלובלי?

פני היםעולים כאשר קרח יבשתי נמס, כמו גם בעקבות עליית נפח מי האוקיינוס עם התחממותם. בנוסף לאיום שהשינוי הזה מהווה על האוכלוסיות והסביבה בקרבת החוף, העלייה בפני הים מחזקת עדויות אחרות להתחממות גלובלית.

הקו הכחול בגרף להלן מראה בבירור את העליה בגובה פני הים. הקו קעור כלפי מעלה - כלומר יש האצה של עליית פני הים. הממצא הזה תואם את מגמת הטמפרטורה הגלובלית ואת ההאצה בהפשרת קרחונים בגרינלנד ובאזורים אחרים. 

גובה פני הים הוא מדד חשוב לשינויי האקלים. מכחישי ההתחממות בוחנים את הנתונים בקפידה, בניסיון להטיל ספק במגמה הנצפית. קיימת תנודתיות שנתית בגובה פני הים, ובתהליך של בחירה סלקטיבית אפשר לבחור נתונים שישקפו מגמה מעורבת, מצב של יציבות, עליה בקצב קבוע או אפילו ירידה. נסו ותיווכחו. רגרסיה לינארית (התאמת קו ישר) לכל אוסף נקודות קצר טווח - למשל שתי נקודות עוקבות בגרף - יכולה להניב מגוון עצום של מגמות. רק בחינת נתונים לאורך זמן מאפשרת מסקנה אמינה לגבי המגמה.

השינוי הגלובלי הממוצע של גובה פני הים (במילימטרים), בשנים 1870 - 2010, על פי מדי גאות (בשחור, האזור האפור מתאר סטיית תקן אחת) ועל פי מדידות לווין (באדום). בכחול - מגמה ממוצעת. מתוך Church 2008

טיעון אחר של מכחישי ההתחממות בנוגע לגובה פני הים מתייחס לאמינות הנתונים, שמקורם במדי גאות ובמדידות גובה הים באמצעות לווינים.

כאשר מסתמכים על נתונים ממדי גאות, יש לקחת בחשבון את השינויים בגובה פני הקרקע בהשפעת תהליכים גיאולוגיים. שינויים כאלה חביבים על מכחישי ההתחממות כגורם אפשרי לטעויות במדידות של מדי הגאות. שלא במפתיע, המדענים המשתמשים במדי הגאות מודעים להשפעה הזו ולוקחים אותה בחשבון בעיבוד הנתונים. גם אם השקלול אינו מושלם, ושינויים בגובה פני הקרקע יוצרים "רעש" בתוצאות המדידה של גובה פני הים, הם אינם יכולים להסביר את מגמת העליה הנצפית.

מדידות גובה באמצעות לווין גם הן אינן אמינות בעיני מכחישי ההתחממות. מדידה ברמת דיוק מילימטרית באמצעות לווין היא אכן הישג טכנולוגי כביר וכמעט לא יאומן. בפועל, חוקרים הוכיחו שרמת הדיוק של המדידות האלה לשינוי גובה פני הים היא כמילימטר לשנה. כמו כן, המדידה הרציפה מבטלת את החשש מ"שגיאה שיורית" שיכולה להוביל למסקנה שגויה ביחס למגמה.

כפי שרואים בגרף, קיימת התאמה מובהקת בין הנתונים ממדי הגאות למדידות הלווין. שני מנגנוני המדידה מעידים באופן בלתי תלוי על מגמת השינוי בגובה פני הים. כל טיעון המבוסס על בחירה סלקטיבית של נתונים, או על טענות לאי דיוקים בהם, ומתעלם מהמגמה המובהקת, הוא בגדר ניסיון להסיח את הדעת מהעיקר ולעוות את המסקנה הנגזרת בברור ממכלול הנתונים.

ההערכות המקובלות של העליה בגובה פני הים אינן בגדר הגזמה. סביר יותר שההפך הוא הנכון. תצפיות עדכניות, בשילוב עם שינויי התנאים באזורים שונים, בהם גרינלנד, מעידים שהתחזיות הנוכחיות מהוות תת-הערכה של העליה הצפויה בגובה פני הים. בדו"ח ה-IPCC האחרון מופיעה תחזית שמרנית של העליה בגובה פני הים, על סמך הערכות של מצב הקרחונים וכיפות הקרח. על סמך ההערכות האלה, קצב העליה צפוי להיות קבוע ודומה לזה שנצפה בעשורים האחרונים. בפועל, העליה בגובה פני הים עברה כבר את התצפיות של ה-IPCC, מה שמרמז על האצה בתהליך. כמו כן, מסתמן שהערכת IPCC לגבי כמות הקרח היבשתי הייתה אופטימית מדי (Rahmstorf 2010).