דובי קוטב חיים באזור החוג הארקטי והיבשות בסביבתו. 19 קהילות דובים מוכרות, ומספר הדובים הכולל בהן מוערך ב-20,000 עד 25,000. האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN) מונה את דובי הקוטב ברשימת המינים הנמצאים במצב "פגיע", והארגון לשימור מינים נכחדים (US Endangered Species Act) כולל אותם ברשימת המינים המצויים בסכנה. עדיין, יש הטוענים שמספר הדובים עלה מאז שנות החמישים של המאה העשרים, ושומר על יציבות. מהו, אם כך, המצב לאשורו?

כמה נקודות שראוי לזכור בנוגע למספר הדובים:

1. איש אינו יודע כמה דובים חיו בשנות ה-50 וה-60 למאה הקודמת. ההערכות דאז התבססו על מפגשים אקראיים עם ציידים וחוקרים ולא על סקר מדעי שיטתי.
2. אוכלוסיית הדובים מושפעת מכמה גורמים, ביניהם ציד, זיהום וקידוחי נפט. כאשר נכנסו לשימוש רכבי שלג, מטוסים וספינות שוברות קרח, התגבר ציד הדובים וגרם להידלדלות משמעותית שלהם בחלק מן הקהילות. האמנה הבינלאומית לשימור הדובים שנחתמה ב-1973 צמצמה את ממדי הציד ובמקרים מסוימים הפסיקה אותו לחלוטין, מה שגרם לעליה במספר הדובים.
3. קהילות הדובים השונות מושפעות במידה שונה משינוי האקלים. חלק מהקהילות נחקרו באופן מעמיק. לגבי אחרות אין מידע מספיק כדי לקבוע מה גודלן היום ובעבר, ומה השינוי שחל בהן.

תחת ההסתייגות הזו ניתן לבחון את המספרים - על פי דוח בעניין זה שהוציא צוות מומחים מטעם האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע בשנת 2009. מתוך 19 הקהילות המוכרות של דובי קוטב, שמונה מצטמצמות, אחת גדלה, שלוש יציבות, ולגבי השבע הנותרות אין מספיק מידע. בתמונה 1 מוצגים נתונים מ-2005 ומ-2009.

תמונה 1: מצבן של קהילות דובי הקוטב ב-2005 וב-2009 (מתוך: Polar Bear Specialist Group)

צמצום שטחי המחייה הטבעיים וניצול יתר של משאבי הקרקע על ידי האדם גורמים להצטמצמות קהילות הדובים. כדי להבין מדוע דובי הקוטב מוגדרים מין בסכנה, יש לבחון את ההשפעה הצפויה של ההתחממות הגלובלית על שטחי המחיה שלהם. דובי הקוטב זקוקים לקרח ימי כדי להשיג מזון ולקיים את אורח החיים הטבעי שלהם. מדידות לווין מראות שכמות הקרח באוקיינוס הארקטי ירדה ב-30 השנים האחרונות, מגמה הצפויה להמשך כל עוד הטמפרטורות עולות. השינויים בכמות הקרח הימי ישפיעו על דובי הקוטב בכמה דרכים:

1. הפשרה מוקדמת של קרח ימי עם בוא הקיץ מקצרת את עונת הציד של הדובים ומצמצמת את הזמן בו הם מאפשרים לגופם לצבור מאגרי שומן.

2. התפצלות משטחי הקרח משפיעה על הדובים בכמה דרכים. היא מאלצת אותם לשחות למרחקים גדולים יותר, ולנצל בכך את מאגרי השומן בגופן. היא גם גורמת להצטמצמות אוכלוסית כלבי הים, שהם מקור המזון העיקרי של הדובים ומונעת מסעות והקמת מאורות. כמו כן, הדובים נאלצים לבלות זמן ממושך יותר על היבשה, ונוצרות יותר אינטראקציות עם בני אדם, בהן נפגעים הדובים.

על מנת לבחון את ההשפעות הפוטנציאליות של שינויי אקלים על אוכלוסיות הדובים, ניתן לבחון את קהילת הדובים שבאזור הדרומי, שבו הפגיעה בשטחי המחיה היתה ניכרת במיוחד. דוגמה טובה היא קהילת הדובים שבמפרץ הדסון המערבי, שהיא אחת הקבוצות המוכרות והנחקרות ביותר. באזור זה הקרח שעל פני המים נשבר מוקדם יותר במהלך השנה מאשר שהוא היה נשבר לפני שלושים שנה, מה שגרם להתקצרות תקופת הציד וההזנה בכשלושה שבועות. כתוצאה מכך, משקלן הממוצע של דובות הקוטב ירד ב-21% בשנים 1980 עד 2004, והאוכלוסיה הצטמצמה ב-22% בין 1987 ל-2004. דוגמא נוספת מגיעה מאלסקה, שבה נצפתה תמותה מוגברת של גורי דובים כתוצאה מהירידה בכמות הקרח הימי.

לסיכום, דובי הקוטב הוגדרו כמין המצוי בסכנה עקב השפעת שינויי האקלים על אזורי המחיה שלהם. בחינה של קהילות דובים לגביהם קיימים די נתונים מראה שרובן מצטמצמות. פגיעה נוספת באזורי המחייה תביא לאיום מוגבר על אוכלוסיית דובי הקוטב.