שנת 1934 בארצות הברית היתה חמה מאוד - מדורגת שישית אחרי 2012, 2016, 2016, 2006 ו-1998. כאשר בוחנים התחממות גלובלית, צריך לשקלל מדידות מכל רחבי כדור הארץ, כולל מהאוקיינוסים. שטח היבשה של ארצות הברית מהווה בערך שני אחוזים מסך פני השטח של כדור הארץ. למרות הטמפרטורות החריגות בארצות הברית, 1934 לא היתה חמה במיוחד באזורים אחרים, כפי שניתן לראות במפה שלהלן. בממוצע גלובלי, 1934 היתה למעשה קרה יותר מהממוצע השנתי במאה ה-20.

תמונה 1: מפת הטמפרטורה הגלובלית ב-1934 (למעלה) וב-2006 (למטה). מקור: נאסא.

ספקני ההתחממות הגלובלית מתייחסים לנתונים מ-1934 כהוכחה לכך שהשנים האחרונות אינן חריגות. ההתייחסות הזו היא דוגמה מובהקת לבחירה סלקטיבית של נתונים לצורך בניית טיעון מוטה, והתעלמות מהתמונה הכוללת, כפי שהיא בא לידי ביטוי במכלול הנתונים. בחירת נתונים ממקום (ארצות הברית) וזמן (1934) מסוימים אינה יכולה ללמד דבר על מגמה עולמית. בשנים 2014, 2015 ו-2016 נמדדו הטמפרטורות הגבוהות ביותר בהסטוריה, בממוצע עולמי.

תמונה 2: טמפרטורה גלובלית באוקיינוסים וביבשה בשנים 1880-2015. מקור: מרכז נתוני האקלים הלאומי.

טמפרטורות גבוהות במיוחד שנמדדו באזורים מסוימים ובשנים מסויימות אינן מעידות על מגמה כוללת של שינוי אקלים. תנודות טמפרטורה שנתיות ואזוריות התקיימו תמיד וימשיכו להתקיים. החשש משינוי אקלים מבוסס על מדידות של שינויים ארוכי טווח המשקללים את כל האזורים בכדור הארץ. על פי המדידות האלה, קיימת עלייה מובהקת וברורה של טמפרטורת פני השטח ביבשה ובאוקיינוס, וההתחממות הזו משנה את פני הפלנטה.